<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן קי"ב</h1>
<h2>דף טז:</h2>
להוכיח עמיתו דכתיב (ויקרא י"ט) הוכח תוכח את עמיתך ודרשו רבותינו הרואה חבירו עובר על דברי תורה, או שוגג או מזיד, וספק אם יקבל תוכחתו אם לאו אפילו הכי חייב להוכיחו, ואם לא הוכיחו נענש כמותו אך אם ברור לו שלא יקבל תוכחתו והחוטא שוגג, על זה אמרו חכמים מוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין, ואם החוטא מזיד וברור למוכיח שלא יקבל אינו נענש כמותו, אך הוא עובר על מצות הוכח תוכיח, עד שינזוף החוטא, ואפילו מאה פעמים צריך להוכיחו ואם נזף בו אסור להוכיחו מכאן ואילך שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך, ואפילוא) תלמיד לרב, ובעבירות שבסתר צריך להוכיחו בסתר ובנחת כדי שיקבל ממנו, ובעבירה גלויה צריך להוכיחו מיד שלא יתחלל שם שמים. [סמ"ק סימן קי"ב]. א)0פי' הר"ר אליעזר ממיץ ותלמיד לרב דוקא במקבלו.
